<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן ר"ה</h1>
<h2>דף עד:</h2>
הלב קורעו (כל הבשר דף ק"ט) ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו ומוקי לה (כריתות דף כ"ב) בלב עוף שאין בו כזית אבל יש בו כזית חייב, ומשמע מתוך פי' הקונטרס אפילו בשלו, אך נראה דאחי קאי והיכא שנתבשל בקדרה יש שהיו רוצים לומר שאינו נאסר דשאני לב דשיע, אך אין לסמוך על זה דמאי דקאמר התם (פסחים דף ע"ד וכן בתוספו' שם וכל הבשר) שאני לב דשיע היינו דבעי למידחי טעמא דכבולעו כך פולטו אך למסקנא דמילתא דמתוקמא כבולעו כך פולטו, לא מתוקמא שאני לב דשיע, וקורעו לאחר בישולו דקאמר לאח' צלייתו קאמר אבל בקדירה צריך ששים (ש"ע ואפי' בדאיכא ס' לב עצמו אסור ויקלוף מעט סביב הלב) ואם נתבשל (מסברתו שהעלה מן הגמרא) בחתיכות קטנות ונמצא הלב מחוב' באחת מהם יש לחוש שמא תשאר אותה חתיכת לבדה במעט רוטב ותהא חתיכה נעשית נבלה מפני הלב הדבוק בה ואין בה ס' ויפלוט ברוטב ויאסור אחרת, ואותה אחרת תאסור אחרת, וכן כשמשימין החתיכה בפשטידא ויש שם שומן שמא נימוח השומן תחילה תחת החתיכה שהלב תלוי בה ותהא נעשית נבילה ואחר כך תהא הסמוכה לה ויאסרנה וכן כולם, אך המחמיר תבא עליו ברכה והמקיל לא הפסיד כי אין לנו להחזיק ריעותא בזהא). [סמ"ק סימן ר"ה]. א) רק שיהי' בו ס' בין הכל ועוד דאיסור הבלוע בחתיכה אינו הולך מחתיכה לחתיכה כ"א על ידי רוטב ע"כ אותה לבדה שמחובר בה הלב אסור אם אין בו ס' והשאר מותרו' וכן לענין כבד, עכ"ל (ש"ע נוהגין להצריך ס' כנגד כל החתיכה שהלב דבוק בה ואפילו איכא ס' החתיכה שהלב דבוק בה אסור).
ואומצא דאסמיק חתכיה ומלחיה אפילו לקדרה שפיר דמיא) ולצלי בעי חתיכה מיהא, וכן ביעי דדכרא וכן מוזרקי, וראש כבש או גדי שהטמינו ברמץ, אם העמיד בית השחיטה למט' מותר, ואי אנחיריה ודץ ביה מידי שרי ואי לא כל מה שבקרום המוח אסור וכולי' שרי וכן פרסות הרגל שנמלחו בקליפתן ולא נחתך ראשן נר' דהוי כמולחו בכלי שאינו מנוקב ואסו' מה שבתוך הקליפ'. [סמ"ק סימן ר"ה]. א) ומיהו מליחה מועטת דלצלי לא הוי כרותח הבשר עצמו (ש"ע וטוב להחמיר במקום שאין הפסד מרובה) ומיהו הציר הנוטף ממנה הוי כרותח משום דאותו ציר מיהא אינו נאכל מחמת מלחו כדפי' בספר ר' ברוך עכ"ל.
<h2>דף עו.</h2>
ובשר טריפה שמלח עם בשר כשירה אסור, מיהו (דף קי"ג) טהור מלוח וטמא תפל מותר, אך טמא מליח וטהור תפל אסור, וכלים (בתוספות דלעיל) של גוים שעושים בהם הגבינות שקורין פאשיליש"י (ועיין בספר תרומה) אין צריך להגעיל דלא שייכא מליח' רק באוכלין (ש"ע לכתחל' אסור) ודוקא על ידי מליחה נוהג דין זה לחלק בין טמא מליח וטהור תפל לטהור מליח וטמא תפל ואין אנו מחלקין בין עילאה (כיצד צולין דף ע"ו) לתתא' דלעולם טמא מליח וטהור תפל אסור אפי' טמא עילאה וטהור תתאה, וכן טהור מליח וטמא תפל מותר אפילו היה טהור מליח תתאה. ובמעשה האור מחלקין בין עילאה לתתאה בפלוגתא דרב ושמואל (פסחים ע"ד) ואין אנו מחלקין בין איסור חם לאיסור צונן והטעם מפורש במסכת פסחים והתם פסקינן הלכה כשמואל דאמר תתאהא) גבר, ומיהו עילאה כשהוא חם מבשל התחתון כדי קליפה ותתאה גבר (ורוצה לומר כדי נטילת מקום) אך אם יש בו שמנונית אוסר את הכל, ב) ובשר (שם) טהורה שנמלח עם נבילה אסורה, וספיקא נמי אסורה משום דהוי ספיקא דאורייתא, ודגים טהורים (גיד הנשה דף צ"ט) שנמלחו עם דגים טמאים אסורים וספיק' י"א דמותרים דאמרינן ציר זיעה בעלמא הוא דאין איסורו רק מדברי סופרים וספיקא לקולא, ויש מפרשים דגם ציר הדגים היכא שיש שמנונית אסור מן התורה, ודגים (וכן בסמ"ג דף מ"א) המלוחים כמו ארינג"ש וכיוצא בהם מותרין מטעם ספק ספיקא, ספק אם נמלחו עם דגים טמאים או לאו, ואם תמצא לומר נמלחו, שמא לא היה בהם שומן ואז צירם אינו אסור כי אם מדרבנן כדפרישית, ג) ואין הבשר (כל הבשר דף קי"ג) יוצא מידי דמו אא"כ מדיחו יפה יפה מפני הדם שהוא בעין, ואם מלח בלי הדחה אין עוד תקנה לאותו הבשר לפי שהמלח מבליעו ואינו מפליט הדם שהוא בעיןד) (ש"ע בהפסד מרובה יש להתירו) ואחר המליחה (וכן בתוס' שם ריב"א) צריך הדחה ג' פעמים ואם לא הדיחו רק פעם אחת בטוב אין קפידא בכך, ואם שמו הבשר בקדרה בלי הדחה אחרי המליחה המלח אוסר הקדירה עד ששים מן המלח כאלו היה כולו דם דקיימא לן דחתיכה עצמה נעשית נבילה גם בשאר איסורין ודלא כפירוש רבינו אפרים שאומר דוקא בשר בחלב ויש שהיו אוסרין אפילו באלף משום דלטעמא עביד, וליתא כמו שפרשתי למעלה דאין לאסור יותר בדבר הבלוע יותר מכח האיסור, ואם יש גוי או גויה משמשין (וכן בסמ"ג ועיין בתוספ' כל הבשר צ"ז גבי קפילא ארמאה) בבית ישראל ושמו הבשר בקדרה ולא ידעינן אם הדיחוה אם לא נאמנין במסיחין לפי תומם וכל שכן אם יודעים בטיב יהודי' ויש שם נער או נערה יודעין בטיב הדחה או יוצא ונכנס מותר משום דמרתתי ועוד דיש לנו לומר דלנקיותא קפדי, ואין מחזיקין דם בבני מעים פי' לאסור אם לא נמלחו בכרכשא, ובמעיים, כגון המסס, ובית הכוסות, ובהדורא דכנתא, (פירוש דקין הסובבין הכנתא) (ש"ע קיב' ודקין וחלחולת בלא שומן שעליהם אבל כרס ובית הכוסות הוי כשאר בשר) אבל כנתא גופא דהיינו שומן שקורין רויי"ל יש בה דם, ומיהו אף על פי שאין מחזיקין דם מיהו פלטי ציר ואם נמלחו עם הבשר אינן אסורין כמו דגים, וצריך (שם בתוספות) ליזהר שלא לחתוך בשר צלי בסכין קודם שיצלה כל צרכו אם יש בו גומות דלא שייך למימר מישרק שריק גם לא שייך למימר כבולעו כך פולטו שהרי אין לו לפלוט דבר מגופו, והרבי יעקב אומר (שם) כי מות' הוא שאם לא יפלוט עתה לא יפלוט עוד (ש"ע ואנו נזהרין לכתחילה ומתירין בדיעבד) בפ' כיצד צולין (דף ע"ד) פוסק הלכה האי מוליית' שריא ואמרו בתוספות דוקא היכא ששניהם מלוחים או ששניהם אינם מלוחים אבל אם אותו שבחוץ מליח והפנימי אינו מלוח אסור הפנימי וכן אם מלחו בשר על גבי חתיכה טפלה אסורה, אך אם יחזור וימלחנ' פסק רבי' ברוך דתשתרי (ש"ע ידיחנה תחלה). [סמ"ק סימן ר"ה]. א) פירוש דאם תתאה חם ועילאה צונן אסור אפילו אם תתאה שהוא חם הוא ההיתר ועילאה הצונן הוא האיסור מתסר כל ההיתר משום דתתאה גבר להפליט את העליון שהוא האיסור ולהבליעו בהיתר התחתון אבל אם תתאה צונן ועילאה חם מותר רק כדי קליפה אפילו אם תתאה היתר והעליון שהוא חם האיסור דתתאה שהוא צונן גבר, ונמצא שיש חילוק בין מחמת האור למחמת המליחה כדפרי', דגבי מחמת האור הדבר תלוי בתתאה ולא באיסור, וגבי מליחה תלוי באיסור ולא בעילאה, ויש לתמוה דכיון דמליח כרותח אם כן היה לנו להשוות מליחה לחם מחמת האור, וי"ל נקוט האי כללא בידך דלעולם אין האיסור נפלט ונבלע בהיתר אלא אם כן יש בו כח באיסור עצמו או מחמת מליחה או מחמת חמימות האור אך בזה יש חילוק בין מחמת האור למחמת מליחה דמחמת האור אותו שהוא גבר מרתיח חבירו או מצנן חבירו, כי כן הוא דרך תולדות האור אבל מחמת מליחה אין כח באותו שהוא תפל לבטל כח המליחה, וכן אין כח במליחה לעשות התפל מליח כי כן הוא דרך המלח דאינו יכול להתבטל כי אם על ידי הדחה וכן המליח אין שם מליח עליו להיות כרותח עד שימלחנו משני צדדים שהוא דין מליחה לקדרה ואז הוא דוקא חשוב כרותח כדפי' בתוס' והשתא ניחא כולא מילתא דגבי מחמת האור אזלינן בתר תתאה אפילו תתאה היתר משום דתתאי גבר אם כן התתאה מרתיח ומחמם את העליון והוה ליה חם לתוך חם דאוסר את הכל אבל אי תתאה צונן ועילאה חם אפילו אם עילאה חם הוא האיסור, מכל מקום מותר ההיתר רק כדי קליפה, משום דתתאה שהוא צונן גבר ומצנן את העליון שהוא האיסור ומבטלו מחמימתו, והוה ליה איסור צונן ולכך אין האיסור יכול לבלע בהיתר מיהו כדי קליפה מיהא אסור משום דאדמיקר ליה בלע כדי קליפה ולכך לענין חום מחמת האור אזלינן בתר תתאה דגבר לא שנא היתר ולא שנא איסור, אבל לענין מליחה שאין זה מבטל את זה כדפרי', הלכך לא אזלינן כלל בתר תתאה, אלא בתר האיסור, ואם האיסור מליח אוסר את ההיתר לא שנא עילאה ולא שנא תתאה, אבל אם האיסור תפל, אף כי הטהור מליח וגם הוא תתאה מכל מקום מותר ההיתר, כיון שהטמא תפל, והטהור תתאה שהוא מלוח אינו יכול לעשותו מליח כדפרי', ולכך טמא תפל וטהור מליח מותר, בפרק דם חטאת אמרינן חתיכה בחתיכה רקיק ברקיק יקלוף את מקומו תימא מאי שנא מחם לתוך חם דמיתסר כולו ושמא יש לומר התם גבי חם וכו' מיירי דזה על גבי זה, והתם מיירי בזה בצד זה, עכ"ל. ב) ומיהו גם בלא שמנונית יש לאסור הכל כדמשמע גבי הא דקאמר תתאה גבר כשהוא חם משמע דאסור הכל קאמר דומי' דחם לתוך חם עכ"ל (ש"ע צונן שנפל לתוך התבשיל כגון על חתיכה שמקצתה תוך הרוטב אז אוס' כולו אבל על חתיכה שחוץ לרוטב או על צלי שאצל האש אינו אוסר אלא כדי נטילה שהוא כעובי אצבע) הגה"ה. ג) פרק כיצד צולין תנן נטף מרוטב של פסח על החרס וחזר אליו יטול מקומו, ומוקי לה התם בחרס רותחת דהוי אותו רוטב צלי מחמת דבר אחר ורחמנא אמר דוקא צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר, ומקשי בשיטה מה נפשך, אי רוטב לא מפעפע אם כן תסגי בקליפה כמו גבי גיד הנשה למאן דאמר יש בגידין בנותן טעם, ואם רוטב מפעפע אם כן אי איכא ששים מן הרוטב לישתרי כוליה אפי' אותו מקום, ואי ליכא ששים אם כן ליתסר כוליה מידי דהוה אגדי שצלאו בחלבו ומתרצינן בשיטה רוטב נפיש פעפועיה טפי מגיד ובציר מחלב, ולפי זה פי' בפנים גבי תתאה גבר דסגי בנטילת מקום אם אין בו שומן, ומיהו אין להקל בזה, דהא זימנין דאית ביה שומן ולאו אדעתיה, ועוד אפילו בלא שומן יש ליתן טעם לאסור כולה, ולא דמי לההיא דיטול מקומו דרוטב, דהתם הרוטב אינו נופל על כולו כי אם בחד מקום דהא טיפה בעלמא היא דנפל כדמשמע נטף מרוטבו ולהכי סגי בנטילת מקומו אבל גבי תתאה גבר החתיכה דאיסור נוגעת כולה בכל החתיכ' דהיתר הלכך מפעפעת בכולה ולכך לא סגי בנטילת מקומו וגבי נטף מרוטבו נמי אם היה ברוטב כל כך שנפל על כל הפסח מיתסר כוליה ומיהו חלב ודאי מפעפע טפי דהא מיתסר למיכל אפילו מריש אוניה אף על פי שאין שם החלב כלל, ולפי זה ההיא דתתאה גבר צריך לומר שהחתיכות רחבות זו כזו דאז ההיא דאיסור נוגעת כולה בההיא דהתירא, אבל אם היתה של איסור קטנה, אף על גב דליכא בהתירא ששים מכל מקום הוה סגי בנטילת מקום אם אין בה שומן בודאי, ומיהו הא פרישית דזימנין דאית ביה שומן ולאו אדעתיה, ועי"ל דגבי רוטב אנו מסופקים אם מפעפע בכל החתיכה כמו חלב או אינו מפעפע כ"א כנגד אותו מקום בעומק ומיירי לעולם ההיא דיטול מקומו דאיכא ששים, ומ"מ מתסר אותו מקום משום דשמא אינו מפעפע כי אם באותו מקום, ולפי זה גבי תתאה גבר מתסר ההיא דהיתרא כולה אפי' כשהחתיכה דאיסור קטנה אפילו ודאי אין בה שום שומן כיון דליכא ששים ומיהו קצת קשה דא"כ בההיא דיטול מקומו לפלוג בין איכא ס' לליכא ששים דהיכא דליכא ששים לא סגי ביטול מקומו דשמא מפעפע בכוליה, מיהו איכא למימר דמסתמא יש בו ששים מההיא טיפה דרוטב, אך מ"מ דוחק הוא לומר דמספקא לן גבי רוטב כדפרישי' כיון דלא מפרש לתלמודא, לכך נראה כדפרישית מעיקרא דיש חילוק גבי רוטב היכא דליכא שומן בין מקצתו לכולו כדפרשינן, עכ"ל. ד) וכעין זה פירש בתוספות דהשופך דם צלול בעין על גבי בשר והוא רותח אפי' דרך צלייתו שהוא אסור אם אין בו ששים ולא משתרי לא משום דם משריק שריק ולא משום כבולעו כך פולטו ולא אמרינן כך אלא דוקא גבי דם פליטה עכ"ל.
